מאמרים

  • על הדרכת מאבטחים במדינת ישראל

  • בתחילת שנת 2013 יצא לי לקחת חלק פעיל בקורס מאבטחים של שבוע ימים ולהיות נוכח בכל חלק מתכנית הפעילות שלהם שכללה: סמכויות מאבטח, אימוני קרב מגע, פסיכולוג ארגוני, מטווחים, עורכת דין.

    את האמת, באם עד היום לקחתי את שיטת האימונים שאני מעביר למאבטחים כסוג של שליחות. לאחר מה שראיתי וחוויתי בקורס, אני רואה בעשייה שלי כמחויבות להצלת חיים. לא אנקוב בשמו של המתקן בו נכחתי בעת הכשרת המאבטחים, בכדי שלא אפגע במקום העבודה ואצור תדמית שלילית.

    אך מאחר והבנתי כי קורסים דומים מתקיימים באותה מתכונת בכלל מרכזי ההכשרה בארץ, אני מאמין שבסופו של יום יפול דבר והציבור ידע עד כמה הסכנה מבית גדולה הרבה יותר מאויביי החוץ.

    תחילתו של קורס, בעירבוביה לא מוסברת של גילאים שונים, הבדלי שפה ומסוגלות חברתית כאשר חברות אבטחה דוחפות את כל מי שרק אפשר לקבל היתר לשמור על היקר לנו מכל, ילדינו, משפחותינו, חברינו.

    למעשה ההסבר הראשוני בנוגע לסמכויותיו של המאבטח, על מהות תפקידו, דרכי ביצוע, שימוש בגז מדמיע, זיהוי מחבל מתאבד, והתמודדות מול מצבים שונים של סד"צ ואלימות נתקלו בחוסר הבנה מוחלט של האוכלוסיה הבוגרת והאוכלוסיה שאינה מבינה עיברית, גם בשמע וגם בקרוא וכתוב.

    את זאת ניתן היה לראות במבחנים האמריקאים שבהם הם נכשלו שוב ושוב, לציין גם את אלו שלקח להם מעל לשעה להבין את משמעות השאלה - {חוסר בקיאות במילים בשפה העיברית} עד אשר אותו מדריך היה צריך ל"לרמוז" להם בצורה עבה אודות הפיתרון או לשלוח אותם לנסות ולפתור מחדש שוב ושוב. רק כדי שיעברו מאשר אני מניח להחזיר אותם שלולי תעודות לחברות האבטחה.

    ההסבר על הגז פלפל היה כה קצר וכה לא מעשי, עד כי המבחן האמריקאי אודותיו נראה היה כי מכיל יותר ידע ממה שנלמד בכיתה, וגם שם שוב אנשים טעו וטעו, ושוב נעזרו במדריך כדי לסמן לעצמם V גדול ולהמשיך בבטחה בקורס וכך לא פלא שתאונות רבות כל כך קורות בשימוש בגז הפלפל שאגב מוגדר ככלי נשק.

    נקודת אמצע לפני שאמשיך לגולל את סיפורי, מדובר באנשים שמוכשרים לקבל אקדח ולהגן על חיי אזרחים כולל שלהם.

    בשעה חמש בערב לאחר יום ממושך של דיונים ומבחנים ובעיקר הפסקות הגענו לאולם הקרב מגע - שם הבדיחה העיקרית לכל הקורס הזה רק התחילה.

    אנשים בני 50+ ו 60+ נדרשו להתאמן כמו ספורטאי צמרת תוך שהם מקיאים את נשמתם ומבקשים אוויר בכל חמש שניות של ריצה, הגרוע מכל היה לבוש מיגון מלא מכף רגל ועד ראש אשר לאחר מכן נדרשו כל הנוכחים להכות בכל עוצמתם בשק, בלי ידע קודם בלי הסבר על אגרוף, זווית, כיוון הבעיטה, פשוט מתכון נהדר שיצר פגיעות בגוף שכללו נקעים ביד וברגליים.

    לא די בכך שטווח הגילאים לא התאים לסוג זה של אימון, אלא שהיכולת הטכנית בהשוואה להתקפה המדומה רחוקה מאוד מלהתבסס עליה במציאות.

    את זאת ניתן היה לראות היטב בתרגולים של הגנה מחטיפות אקח מאחור ומלפנים, לא די בכך שהתרגיל אינו מעשי ואפקטיבי הוא יצר בלבול רב בתלמידים שניסו לתרגל שוב ושוב ללא הצלחה.

    מעניין מאוד השימוש במילה הגנה עצמית והגדרתו מחדש במונח קרב מגע לכל מצב שבו האזרח או המפגע מסרב לשתף פעולה או מציג התנגדות כלשהי.

    הפיתרון שהוגדר על ידי המדריך היה " השתמשו בקרב מגע להפעלת כוח סביר" ואני שואל את עצמי בפעם המיליון בעודי מביט על האנשים השפופים חסר הידע, ניסיון או כשירות מבצעית במיל- כיצד החתירה לקרב תביא עימה איזו שהיא תועלת? באם אין ביכולתם או כוחם לנהל סיטואציה בה תרחיש של עימות ימשך יותר מכמה שניות ואף יסלים.

    בכל מה שקשור למטווחים, אני חייב להודיע לכם קבל עם ועדה, שאם אותם מדריכים המשחררים את נטולי היכולת לתחזק ולהחזיק אקדח שיגיע ממצב שליפתו, דריכתו, החלפת המחסנית לכדי כיוון מדויק וירי.

    על סמך הדברים שאני ראיתי במהלך יום שלם של אימון ירי עם אותם אנשים שעתידים לשמור על חיינו וחיי ילדינו.

    המשפט "זהירות סכנת חיים מהלכת" לא מספיקה לתאר את המחדלים שחזו בהם עיניי, מלבד הפרות של בטיחות, חוסר ההבנה החל מהשפה, ועד לכדי רמת ביצוע בסיסית הוכיחה לי עד כמה הסכנה מבית גדולה לנו הרבה יותר מאוייבנו בחוץ.

    לציין כי מלבד כמעט לצאת מדעתו וכליו המדריך איבד את סבלנותו לא פעם, וניכר בו שהוא מבין את גודל המחדל שמתחולל בכיתתו, אלו שנפצעו לא יכלו לבצע תרגול ביבש, אלו שלא הבינו עיברית נדרש לנסות שוב ושוב העיקר שיעברו את הקורס, ואלו שהיו בריאים, הבינו עיברית טוב מאוד, אך רמת היכולת שלהם לתפעל את האקדח ממצב של שליפה ועד לפגיעה במטרה, נהנו מברירת המחדל שצירוף המקרים ההזוי העניק להם.

    עורכת הדין - שבמשך 6 שעות מרתקות הפריכה כמעט את כל מה שלמדו המאבטחים ביום הראשון, בקרב מגע, ואף במרבית ידיעתם החלשה של אלו שכבר מועסקים כמאבטחים זה זמן רב.

    רק לדוגמא - מהו כוח סביר?

    כוח סביר - "סבירות הכוחו תלויה בנסיבות העיניין במידת ההתנגדות שמפעיל האדם בסיכון הקיים לציבור. כוח מידתי שאינו עולה על הנדרש לביצוע הסמכות." וכששאלתי אותה מי קובע מהו אותו "כוח סביר" התשובה הייתה "רק בית המשפט, בהתייחסות למידתיות, נחיצות, ופרופורציות."

    משתמע מכך, כי במידה ותגובתם בהסתמך על שיעורי הקרב מגע תהיה תמיד תוקפנית לגבי כל התנגדות, כי כך הם למדו ותרגלו, הרי שהם יוצרים לעצמם פער עצום בין הרצוי למצוי וכי שימוש בכוח או חתירה לקרב ולמגע, יצרו יותר בעיות קרי תביעות משפטיות מאשר השתלטות יעילה ואפקטיבית נטולת נפגעים באירוע - בייחוד מול אלימות אזרחים ולא מפגעי טרור.

    וגם בסיכומו של יום מרתק זה היו צריכים כולם לעבור מבחנים בהתאם, ושוב הוכיחה השפה העיברית עד כמה היא קשה לאלו שלא מבינים אותה או טרחו ללמוד אותה כשהיגעו הנה לפני עשרים שנה.

    ביום האחרון הגיעו שעתו של המרצה הארגוני בנושא תקשורת בינאישית שאלתי הראשונה הייתה אליו מדוע אין הוא מסכרן את הידע שהוא מעביר לנו מול מה שלמדנו בכיתה באימוני הקרב מגע ופעילות המאבטח או יותר נכון מדוע החומר שלו מגיע כמצע נפרד ולא בד בבד כחלק מהתרגול של עימות במצבי חיכוך, אלימות וטרור?

    מדוע יש פער בין הכלים שמקבלים בשיעור התקשורת לבין מה שלומד המאבטח בקורס. הדבר יוצר בעיה שבה המאבטח לא יכול לקשר בין שני הדברים ולומד אותם כחלק נפרד.

    המרצה הסכים עם שאלתי ואף הוסיף כי בעיה זו מוכרת כבר כשבע שנים ואיש אינו מוכן לעשות מעשה כדי להביא לידי איזון ממשי של החומר המעשי מול העיוני. בנוסף לחומר שהוא העביר, לטעמי היה חסר חומר על אסרטיביות ויכולת ניהול שיח, מילים חזקות, וזיהוי התנהגויות וטיפוסים.

    לסיום, אני יודע שהדברים לעיל אינם קלים, וחומר הקריאה עצמו ארוך אך מאחר והמייל הזה ידבר למי שהוא ידבר ואף ירתיח את דמו, דעו כי אין מדובר במעשה דמיוני דברים אלו שנאמרו לעיל הם התגלמות המציאות כפי שאני חוויתי אותה, וצר לי שעלי לחשוף אותם כך בפניכם המכותבים. אך לא יכולתי לעבור את הקורס הזה במשך שבוע ולהישאר עיוור, ואחר כך אילם למול המפלצת שאנו יוצרים ואשר גודלת בתוכניו, בעוד הריגולטור מתעלם כי זה נוח לו.

    מישהו פעם אמר לי "שזו בעיה לשנות את סדרם של דברים, מה שקיים במשך שנים נהלים ותרגילים שנכתבו, שרשרת של פיקוד והיררכיה, מאות עובדים, ובעיקר מערכת ישנה וותיקה שמשומנת היטב במקומות הנכונים." ואני חייב להגיב לו כאן במייל הארוך הזה ובדברים אלו אסיים.

    משנת 2008 עד היום עברו תחת הכשרתי מעל לחמש עשרה אלף איש מארגונים ובגדלים שונים ומגוונים, וכמעט כולם הצביעו ברגליים ובקולם, וחלקם ארגונים גדולים שממשיכים בדבקות ללא לאות להמשיך ולהוכיח שיש דרך אחרת ללמוד, להתגונן, ולהימנע מאלימות על כל צורותיה תוך עשייה מלאה ובטוחה של תפקידם במסגרת עבודתם מול הציבור בנקודות החיכוך השונות והקשות.

    אם לא נדע לאזור אומץ, לתקן דרכינו הטועות, להיות פורצי דרך במקום תקועים במקום שלא נבכה על יום המחר כי במו ידנו דאגנו לבואו של הגרוע מכל.

    לפעמים אני חושב על האנשים המיוחדים שיכולים לקרוא את המאמר הזה, ביניהם בכירים כעלומי שם, אמיצי לב וחדורי אמביציה ומוטיבציה שאני גאה לקרוא להם חבריי ושכבוד הוא לי ללמוד מהם והמאפיין בכולם הוא שאין בהם פחד להתריס, לקרוא תגר, ולהיחלם עבור מה שהם מאמינים בו. הם אולי רק קומץ! אבל הם ספינת הדגל שחותכת את גלי האגו, והפוליטיקה בים של פחדנים ואני מצדיע להם בכל ליבי.

    וחשוב שציין כי אין בדברים האמורים לעיל להוכיח השקפה של כלל המשתתפים בקורס או של גוף מקצועי כזה או אחר. זוהי הרגשתי האישית והתרשמותי כפי שאני חוויתי אותה ולפיכך אין לראות בדברים הכתובים סוג של המלצה או הצעה או קביעה אלא כחומר קריאה למחשבה ושוב להתרשומתכם והנאתכם האישית בלבד.

© כל הזכויות שמורות לשאדו | בניית אתר רונין