מאמרים

  • מודעות עצמית 101 – חלק ראשון / מאת: אלון ולדז'י

  • להיות לוחם לא מסתכם ברק להיות מיומן ומסוגל להגן על עצמו או לפגוע באחרים, מדובר גם בחלק השני של האדם מאחורי הלוחם. אותו חלק הוא החלק המודע שלנו וכאן אני מתחיל סדרת מאמרים בנושא מודעות עצמית.

    כאשר חושבים על מודעות עצמית ישר מזדקפים ותוהים כמה אנו מודעים. אך כשמדברים על מודעות עצמית לא מדובר בשם שלנו, מתי נולדנו, מיהם ההורים שלנו וכו', לא מדובר על הבקיאות שלנו בעינייני דיומא או המעמד שלנו והדיפלומות שצברנו, מדובר על העירונות שלנו למה שקורה סביבנו, בסביבה הקרובה ביותר, בכל רגע נתון.

    במשך היום אנו מבצעים אינספור פעילויות, החל מהקימה בבוקר, ציחצוח השיניים, הלבשת הילדים לגן, אכילת ארוחת הבוקר, הנסיעה לעבודה וכו'. כשאנו חיים את השיגרה שלנו, הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו על "טייס אוטומטי". במצב כזה, אנחנו מבצעים את הפעולות שחוזרות על עצמן יום יום אך אנחנו בעצם מוותרים על המודעות העצמית שלנו בכך שאנחנו נמצאים בסוג של "שיכחה עצמית".

    אדם שמגיע כל בוקר לעבודה, עולה למעלית לקומה ה-12, מעביר את הכרטיס שלו בשעון הנוכחות וניגש לעבודתו אינו זוכר כל רגע בתהליכים אלו. במצב כזה הוא משייט על טייס אוטומטי ואכן מוצא עצמו במושבו בעבודה, הוא אינו עירני לכל רגע שעבר מהשניה שנכנס למעלית ועד שהתיישב אל מול שולחן העבודה שלו.

    אמא שלוקחת כל בוקר את ילדיה לגן אינה בהכרח זוכרת את הדרך שעשתה אותו בוקר, היא נמצאת בסוג של "שיכחה עצמית" בה היא נותנת למחשבותיה להפליג על מנת להפיג את השיעמום של אותה משימה סיזיפית החוזרת על עצמה.

    מצב זה, של שינה ושיכחה עצמית, הוא האוייב הגדול של המודעות העצמית ועלינו להגיע למצב של עירנות בו אנו זוכרים את עצמנו בכל רגע נתון. כדי להגיע לרמת עירנות כזאת יש להבין תחילה מה בעצם מפעיל אותנו.  כאשר אנו מדברים על מה שמפעיל אותנו אנחנו מדברים על הפונקציות הנמוכות ביותר שיכולות להתבצע ללא תשומת לב מצידינו, וברוב המקרים זה מה שקורה.

    כדי להבין את הנושא לעומק נחלק את הפונקציות לארבע, אפשר גם להתייחס אליהם כאל ארבעת המרכזים:

    הפונקציה הראשונה – הפונקציה האינסטנקטיבית

    כל מה שמשמר את האורגניזם שלנו חי נחשב לפונקציה האינסטקטיבית: הלב פועם, הדם זורם בעורקים, מערכת העיכול, לחימה במחלות, הנשימה שלנו וכו'. המרכז האינסטקטיבי גם מקבל תגובות מחיישנים שונים כגון: ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מגע, חום או קור, כבד או קל וכן הלאה. המרכז הזה מפקח על האנרגיה של הגוף וכן אחראי על הרמה הראשונה הנמוכה ביותר של מודעות עצמית והיא אספקת אנרגיה לגוף.

    הפונקציה השנייה – הפונקציה התנועתית

    כל תנועה נלמדת שלנו שייכת למרכז התנועתי כגון: ללמוד להחזיק כוס, כפית, ללמוד תנועות מסבוכות יותר על מנת לנהוג ברכב וכן הלאה. המרכז התנועתי עובד ביחד עם המרכז האינסטנקטיבי וכדי להבדיל בינהם ניתן פשוט לשאול האם תינוק בן יומו מסוגל לבצע תנועה כזאת או אחרת. אם התשובה היא כן אזי המרכז הוא אינסטקטיבי אם לאו אז תנועתי (עליו ללמוד את התנועה לפני).

    הפונקצייה השלישית – הפונקצייה האינטלקטואלית

    המרכז הזה ידוע לרב כ"מוח". למרות שהוא המאוחר ביותר להתפתח, העדין ביותר והכי לא אמין, אנחנו מזהים את המרכז כ"אינטיליגנציה" שלנו. המרכז הזה הוא שמפריד בין בני האדם לחיות אחרות וזאת היכולת שלהם ללמוד ולהשתמש בסמלים (מניפולציה של סמלים).

    הפונקצייה הרביעית – הפונקציה התחושתית

    הפונקציה האחרונה משפיעה על איך שאנו מתקשרים אחד עם השני ואף על האפליה האסטטית שאנו קובעים. בעוד המרכז האינטלקטואלי מפיק מילים התנועתי מפיק תמונות. שני המרכזים האלו משתמשים בסמלים שונים ויש ביניהם קושי להבין אחד את השני.

    לסיכום החלק הראשון, 
    ארבעת המרכזים (הפונקציות) הללו הם הבסיס הראשוני ביותר להגעה למודעות עצמית. המרכזים פועלים, לרב, ללא תקשורת בין אחד לאחר למרות שפועלים סימולטנית.

    בסדרת המאמרים הבאים נבדיל בין תכונות חיוביות ושליליות שיכולות להיות לכל מרכז (פונקציה) וכן נבין כי לכל אדם יכול להיות אחד מארבעת המרכזים שהוא דומיננטי יותר ובכך יבטא את התנהגותו הבסיסית שלו.

© כל הזכויות שמורות לשאדו | בניית אתר רונין