מאמרים

  • לבחור להאמין

  • לפני כחודשיים בדיוק 10.8.2012 , עזבתי את תפקידי כמנהל מדור הוצאה לפועל במוסד לביטוח לאומי אחרי כמעט 11 שנים בתפקיד מאתגר , קשה , לעיתים בלתי נסבל אבל בהחלט עובד על כל החושים ומעניק לך אמות מידה חדשות בהחלט לגבי טוב, רע, ומה שביניהם. החלטתי לקחת A leap of faith - קפיצה של אמונה, עד כמה שהתרגום יוכל להלום.

    במדינת ישראל כשעבודה, מסגרת משפחתית, לימודים, איכות חיים - הם הדבר העיקרי שכל אזרח ואזרחית שואפים לו.

    יראה בהחלט הזוי לחלוטין לכל מתבונן מהצד , מהלך שבו אדם מוותר על היותו עובד מדינה בעל קביעות ותק, ותנאים שאינם מביישים כלל וכלל

    ולא רק יראה הזוי, אלא יגרור תגובות של הלם, כעס, ובעיקר תמיהה.

    מדוע אם כך לבצע מהלך שנוגד את כל אמות הסטנדרט הציבורי , החברתי, המשפחתי.

    כיצד מעז אדם שפוי , מלומד, שנון ונחמד.

    להרוס יציקת בסיס של הבטחה קיומית כלכלית , במדינה בה קושי המחייה כה גדול להמשיך ולכלכל בית, אישה וילדים.

     

    התשובה למי שיש לו מעט זמן ומוצא עיניין לקרוא את המאמרים שאני שולח לכם מדי פעם

    ידועה ואף הכתובת למהלך המתואר לעיל, הייתה כבר מזמן על הקיר.

    אבל אני מניח שכדי להעביר את המסר במאמר , אני אפרט ואשים את הדברים בפרופרציה הנכונה.

     

    תדמיינו לעצמכם שאתם נמצאים במקום שבו הפוטנציאל האמיתי שלכם לא מנוצל כמעט כליל

    יהיה זה כמו להיות צייר מוכשר במיוחד , שמכורך הנסיבות עובד במלצרות.

    יהיה זה כמו רקדן , שיכולותיו הכאוגרפיות מאפילות אפילו על צעדי הריקוד שלו, אך מאותם נסיבות מוצא עצמו בפיצריה.

    למעשה לא פעם אנחנו עדים לכך שישנם אלפי אנשים כשרוניים , אשר רחוקים ממימוש הפוטנציאל האמיתי הטמון בהם .

    בעיקר בגלל שהם אינם יכולים להרשות לעצמם לחלום, ובקול רם.

     

    בשנתיים האחרונות , מצאתי את עצמי מתחבט בשאלה הזאת , האם מה שאני עושה תואם את היכולות שלי , את מה שאני באמת יכול להעניק

    לללמד , ולהביא לידי ביטוי בכל כך הרבה רבדים באוכלוסיה .

    להעניק כלים שתרתי משמע מצילים חיים, וגם כאלו שיכולים לקחת אותם.

    להגביה עוף היכן שכה מעיטים מצליחים להגיע בגלל עיוורון לכסף , גסות אנושית, אגו , וצרות עין.

    ולתפוס הלך מחשבתי ייחודי שכל דבר שאני יכול לגעת בו הופך לחלק ממני ואני מתאם עצמי אליו - ממש כמו המעגל האינסופי הזה שקרוי נינג'טסו.

    אבל האם התיאורים הללו והסופרלטיבים שאני מחלק לעצמי אחרי כמעט שלושים שנה בתחום אומנויות הלחימה והנינג'טסו בפרט.

    יכולים לגבור על ביטחון כלכלי , או כל היגיון בריא אחר.

     

    ופה באמת לקחתי קפיצה של אמונה, מעבר ליכולתי להאמין בעצמי

    מעבר לעזרה הרבה של אנשים מדהימים בחיי , ותמיכתה האדירה של אישתי היקרה.

    אני חושב שבסופו של יום יש למאמר זה לקח חשוב עבור כולנו , והוא שאדם צריך ללכת בעקבות הלב שלו

    לחזור לפימרימטיביות החייתית של פעולה אינסטנקטיבית טהורה ולחיות את חייו ללא חרטה.

     

    אני זוכר עצמי כנער עומד מול אבי ז"ל ומתחנן עבור תשלום לחוג נינג'טסו במתנ"ס השכונתי

    ואני זוכר את הלא , את האין אונים מול מצוקה כלכלית , ואת האכזבה .

    אבל איכשהו , כשאדם הולך בעבקות יעודו , אפילו עוד בהיותו נער אזי כל היקום נחלץ לעזרתו.

    והמורה מחליט לקחת אותו תחת חסותו ללא תשלום.

     

    אתמול התחלתי פרוייקט ייחודי באדיבותם של כהן אלוני ויעל שובל .

    לימוד בכיתות ג' וכיתות ד - בבה"ס יסוד המעלה בראשון לציון.

    המטרה לתת כלים למניעת עימות ללא אלימות , להקנות ערכים כבר מגיל צעיר במסגרת ממלכתית באמצעות מערכת שיעורים עיונית ומעשית

    וללמד כיצד ניתן לזהות , ולמנוע עימות בתוך ומחוץ לכתלי בית הספר.

    החוויה רק הוכיחה לי עד כמה משימתי בעולם הגדול רק החלה , ועכשיו אולי יתנו לנו גם לנצח.

     

    לסיום,

    אני מאחל לכל אחד מהקוראים למצוא את השלווה בחיוו

    את הרגעים בהם הוא מוצא עצמו מרגיש הכי טוב, הכי נינוח

    ובעיקר רווי מיכולת העשייה והנתינה .

    אבל האמינו לי כי אין טעם לחיות את החיים , אם אינך מרגיש שאתה חי.

© כל הזכויות שמורות לשאדו | בניית אתר רונין