מאמרים

  • העוצמה האנושית

  • ~~תחילתו של דבר.

    כל מסע מתחיל בחלום, יהיה זה החלום הבלתי נתפס , או הבלתי ניתן להגשמה

    אדם זקוק שיהיה לו חלום להגשים.

    ועבור לוחמים חלומות הם מקבילים לאתגרים , כל אתגר חובה בתוכו עליות ומורדות

    והקושי לעיתים הוא עצום בגודלו ממש כגודלה של ההצלחה, לכן אין באמת הישגים קלים , המזל או כישרון המולד ,לעולם לא יוכלו להחליף

    עבודה קשה והתמדה.

    ואני זוכר אנשים רבים שהצדיקו חוסר מקצועיות בכך שהם אינם כישרוניים.

    או אנשים חסרי כל שהאשימו את מצבם בחוסר מזל.

    אבל תמיד זה נוח להאשים , תמיד קל להצביע על דבר זה או אחר ולהתחמק מאחריות אישית .

    האין זוהי המלודרמה המוצלחת ביותר שידע האדם מאז הולדתו , לתלות את מצבו באחריותם של אחרים.

    לבכות על מר גורלו , או לצחוק על כאבם וסבלם של אלו הנחותים  ממנו.

    הדברים הם כל כך דינאמיים עד כי בני האדם לא מסוגלים להחליט החלטה פשוטה אחת מבלי לחשוב מה יאמרו או כיצד תגיב החברה על התנהגותם.

    לכן אנו כל כך מושפעים , ואולי זוהי הסיבה שאדם לא יכול לקחת אחריות על מעשיו ולצפות את התוצאות .

    ואילו הלוחם יכול לקחת אחריות על התוצאה , כי הוא מניע ומשפיע על כל היבט בתוך המעשה.

    ולפיכך התוצאה בסופה של הדרך היא קשר ישיר של מעשיו .

    כאיש משפחה וכאדם , אני עומד בפני תהפוכות רבות עוצמה אשר אלמלא הייתי צופה אותם , סביר להניח שהייתי נכשל ונופל.

    ובאותה נשימה גם לגבי הצלחה ופרסום , גם כשמגיעים הגלים הללו צריך לדעת להמשיך ולשחות קדימה .

    כלוחם - אני חי את חיי מרגע הולדתי למען מטרה מסויימת שהגדרתי מהיום בו גיליתי את אומנות הלחימה.

    ומה שנראה בתחילה כמסע אישי לטובת העלאת הביטחון העצמי, חוסן פיזי ונפשי ועוד , הפך אט , אט למטרה שמשותפת לכל כך הרבה אנשים.

    להתמודד עם אלימות , על כל צורותיה , על כל מאפיינה.

     

    מאז ועד היום נחשפתי למאות תלמידים גברים ונשים , כולם מגיעים עם סקרנות בריאה , חלקם מתעוררים אחרי צפייה בסרטוני ביו טיוב.

    חלקם בגלל קריאת מאמרים באתר.

    וחלקם מהיכרות דרך גורם שלישי.

    אבל נראה שלכולם תחילה יש מכנה משותף , לרצות להשתפר , ללמוד, לחדד את החושים ולהיות מוכנים להתמודד עם כל מה שיכול להפתיע אותם בחוץ .

     

    מצחיק שכולם מחפשים את ההתמודדות עם החיצוני , כאשר הבעיה האמיתית טמונה בפנימיות של כל אחד ואחת.

    שהרי כל עוד ההחלטה ללמוד להיות לוחמים ולו ברמת ההגנה העצמית הראשונית אינה באה בכפיפה אחת עם שלמות עצמית .

    חוסר הסכמה עם לבטים פנימיים ימנעו מכל אדם לפעול מתוך אינסטיניק חייתי וראשוני שזועק מיום היוולדנו ומבקש דבר אחד.

    לשרוד.

     

    כתלמיד הרצון לשבור את מעגל המוסכמות של החברה שסבבה אותי באותה העת , הביא אותי למאבקים רבים.

    די לומר שוותרתי על מרבית תקופת  הנערות שלי וימי שובבות ופורענות, לטובת אימונים קשים ועמידה ביעדים שהמאמן שלי הציב לי.

    אבל בעוד חבריי נהנו מפעילויות שונות אשר העצימו את מקומם בחברה , אני התבודדתי יותר ויותר עמוק אל תוך עולם הידע .

    ובדרכי שלי יצרתי מקום בו הזמן הוא פונקציה של סדר עדיפויות .

    ידעתי איך לסדר את מהלך החיים כך שאומנות הלחימה הייתה שותפה לכל חלק שאליו נחשפתי, בכל גיל, בכל מקום, ובכל מצב משפחתי.

    האנשים הסובבים אותי ידעו כי יש בי אדם, ויש בי לוחם והמה אחד.

     

    כמורה , אכזבתי הגדולה ביותר היא להיווכח בכל פעם מחדש, עד כמה ייחודי היה המסע הזה שלי

    ולהצטער על כך שאין הרבה אנשים שהולכים בו.

    מצער לראות עד כמה המצוינות מתפשרת על בנוניות.

    התמדה מתגלה כאהדה זמנית .

    והאתגר ..שפעם הוביל לדרך חיים

    מפנה עצמו לטובת עיסוק פנאי זמני.

     

    כראש שיטה.

    הובלתי בשנים האחרונות מהלכים עצומים, אדירים

    כאלו שלא שיערתי בנפשי על כך שאוכל להגיע אליהם , לא כל שכן לעמוד מולם.

    הצלחתי במהלך קטן אחד מתוך ארסנל שלם של כלים מנצחים

    לגרום לכך שמתנגדים רמי דרג יקימו חומות ענק ויחצצו ביני לבין הצלחת השיטה.

    אני מסתכל מהצד על פחדם , על הדרך בה הם בחרו להתגונן , ואני מבין מדוע הם יכשלו בעתיד.

    הם מנצחים כיום כי הם רבים ואני אחד ..אבל תקוותי היא שמתוך השיטה יקומו טובים ורבים וביחד נצליח לפרוץ גם את החזקה שבחומות.

    הסיבה שמרובע שווה צלעות נשאר תמיד מקובע , היא בגלל שהוא תחום וסגור

    כל זויותיו ידועות מראש, וניתן להפתיע אותו מארבעת פינותיו.

    המעגל הוא אין סופי , קשה לדעת מהיכן הוא מתחיל ומתי הוא נגמר , הוא אינו מוגבל בצורתו והוא יכול להתרחב החוצה או להתכווץ פנימה מבלי לפגוע בצורתו השלמה.

    בכדי לנצח צורות של קיבעון , יש להגדיל את טווח המעגל ככל שנתפשט יותר כך נאסוף לתוכנו ידע וכוח .

     

     כתלמיד, כאדם, כמורה, כראש שיטה.

    גיליתי בתלמיד אחד את הכוח והרצון שלי להתמיד ולהמשיך.

    אני רואה את הדרך בה הוא חי את חייו

    את המלחמה השקטה שלו בצידקת הדרך , בעוצמה האנושית שלו להתעקש ולא לוותר.

    הוא יודע שאין צורך להזכיר את שמו פשוט מרצונו להיות כאחד האדם.

    ובליבו , ובמוחו , הוא לוחם בכל דקה שהוא חי.

    כשאני מאמן אותו , הוא תורם לי באותו המטבע ומלמד אותי שיעור בעוצמת הרצון והנחישות.

    וכשאני חושב שקשה לו ושהוא עומד להישבר, הוא זוקף את ראשו ומבקש לנסות שוב ושוב ..

    המחסומים שעומדים לפניי , הם שערים פתוחים לפניו.

    והוא יודע שאין דבר שיוכל לעצור אותו.

    אותו תלמיד קורא את המאמר הזה כאילו הוא היה זה שכתב אותו

    והוא יודע עת שעליו לעשות .

    את שעליו להיות.

© כל הזכויות שמורות לשאדו | בניית אתר רונין