מאמרים

  • האתגר הגדול / מאת: אלון ולדז'י

  • "אנחנו הזן היחידי שתקוע בעבר..." – מוהינדר סורש (גיבורים) 

    ההתעסקות שלנו בעבר כל כך עמוקה וכל כך אובבססיבית עד אשר היא משתקת אותנו בהווה ומשפיעה באופן נחרץ על עתידינו. כל כשלון, כל אכזבה, כל אירוע עכור אי שם בעברנו מרחיק אותנו עוד יותר מעצמנו.

    הפחד שולט בנו. הציפייה. אי היכולת לממש את עצמנו. אי הודאות מאשר צופן לנו העתיד. החיים מזמנים לנו אינספור חלונות של הזדמנויות. אדם אשר מגביר את המודעות העצמית שלו מבחין בם ללא בעיה. אותם חלונות הולכים ומצטמצטמים ככל שאנו מתבגרים. אם נכשלנו כשלון צורב, אנו נפחד לקחת את אותו הסיכון פעם נוספת, למרות שהחיים זמנו לנו את אותו חלון, אותו פתח לעתיד אחר.

    אי הודאות ממה שיהיה איתנו בעוד שנה, שנתיים ואפילו עשר שנים מהיום גורם לנו להיות מנוטרלים, להישאר, במקרה הטוב, בבינוניות לנצח, להתעלם לחלוטין ממה שאנו מיועדים לו, להעלים עין שוב ושוב לאותו חלון, לאותו קיצור דרך אל היעד הנכסף.

    חוסר המודעות הבסיסית לעצמנו ולצרכים שלנו גורמת לנו לאבד את הזמן ולמצוא את עצמנו לפתע מבוגרים בהרבה, אחרי הזדמנויות מפוספסות אשר אינן נראות לנו כלל.

    אותה ידיעה כי אנחנו מסוגלים ליותר טוב, שוכנת בנו בפנים עמוק. לרב אנחנו מתכחשים לה, קוברים אותה עמוק אל תוך ההכחשה העצמית. זאת אותה הרגשה בה אנו מוצאים את עצמנו מתעסקים בעבודה, לומדים באוניברסיטה, מטיילים בעולם או הולכים לקניות עם האשה והילדים ובו בזמן מהרהרים בתוכנו: "אני מבוזבז".

    לסיכום אומר,

    מיצוי ההווה עד תום הינו האתגר הגדול ביותר שלנו.

© כל הזכויות שמורות לשאדו | בניית אתר רונין